אומנות-לחימה – שאלות נפוצות

אנשים חסרי רקע באומנות-לחימה, בד"כ לא יודעים אפילו אילו שאלות כדאי לשאול בבואם להתעניין בבחירת אומנות-לחימה חדשה. במסגרת תפקידי כאחראי על גיוס תלמידים חדשים בקבוצת האייקידו שלנו בתל-אביב, נחשפתי עם השנים ללא מעט שאלות של תלמידים חדשים.

אספתי את השאלות הנפוצות וניסיתי לענות עליהן כמיטב יכולתי.

השאלות והתשובות המוצגות כאן הן לא "תורה מסיני", אלא משקפות את ניסיוני האישי. מן הסתם יש שאלות חשובות שלא נשאלו, ותשובות שלוקות בחוסר דיוק (במקרה הטוב), כך שמומלץ לקבל אותן בעירבון מוגבל.

כמה זמן לוקח ללמוד אומנות-לחימה?

בד"כ לוקח כ-4 שנים להכיר בצורה בסיסית את הטכניקות של אומנות-הלחימה (תלוי במורכבות שלה), אך לא לקבל שליטה טובה בהן. אני מאמין שלוקח כ-10 שנים עד שמתחילים להבין את הסודות שמאחורי הטכניקות.
טווח הזמן תלוי כמובן בתלמיד. יש הבדל של שמיים וארץ בין תלמיד שמתאמן שלוש פעמים בשבוע או שלוש פעמים בחודש. יש את האלמנט של התאמה אישית ויכולות אישיות, אבל בעייני ההתמדה, נחישות ורוח-הקרב חשובה בטווח הרחוק הרבה יותר. ישנן שיטות (ראו לדוגמה קרב-מגע) בהן אפשר לקבל שליטה טובה יחסית בזמן קצר יחסית (בין חצי שנה לשנתיים).
מצד שני, אין צורך בקבלת דרגת מאסטר בכדי להשתמש בעקרונות אומנות-לחימה. כמו בתחרות ריצה, אין צורך להיות ברמה של רץ אולימפי בכדי לנצח בתחרות ריצה. כל מה שעלייך להיות הוא קצת יותר טוב מהיריב שלך.
אם אתם מתאמנים פעמיים-שלוש בשבוע, אז לאחר שנת אימונים יש באמתחתכם קרוב ל-200 שעות אימון (50 שבועות כפול 2.5 אימונים בשבוע כפול שעה וחצי של אימון סטנדרטי). 200 שעות אימון מקבילות לחודש אינטנסיווי של 8.5 שעות אימון נטו. מן הסתם זה לא מקביל לחודש של קורס צבאי ליחידות מובחרות, אבל זה שם אותכם בעמדת פתיחה טובה מאוד מול אחוז גדול של יריבים פוטנציאלים.
לא תמיד חייבים גם להשתמש בטכניקה ממש של אומנות-לחימה במצב של הגנה-עצמית. לפעמים הביטחון העצמי והגישה המנטאלית שרוכשים במהלך לימודי האומנות-לחימה מקרין לתוקף הפוטנציאלי שאתם אגוז קשה לפיצוח, וכדאי לו לחפש משיהו אחר להתעסק איתו. אפשר ללמוד גם קורס או סדנה מהירה. יש סדנאות מעולות, אך לרוב הן לא נותנות לאורך זמן כלים כמו לימודי אומנות לחימה לאורך זמן.
אילו אומנויות-לחימה מתאימות יותר למבוגרים?

אתחיל בכך שכל אדם יכול ללמוד כל אומנות-לחימה. מצד שני, יש טווח גילאים שאופייני לרוב קבוצות ושיטות האומנות-לחימה, במיוחד למתחילים. בעייני, למבוגרים (לצורך העניין מגיל 30 ומעלה) כדאי להתמקד בטאי-צ'י, אייקידו, קונג-פו, קפוארה או קרב-מגע.
איזו אומנויות-לחימה מתאימה ביותר להגנה עצמית?

אין אומנות-לחימה אחת אולטימטיווית שהופכת אותכם לקילר חסר מעצורים. כל אומנות-לחימה נותנת כלים להתמודדות עם מצבים של עימות גופני או הגנה עצמית, אבל יש כאלה שהכלים יותר פראקטיים. באופן כללי, אני מאמין שאומנויות-לחימה שנותנות מענה יעיל למצבי הגנה עצמית הן (בלי קשר לסדר הופעתן)- איגרוף תאילנדי, איגרוף קלאסי, האבקות, ג'יו-ג'יטסו ברזילאי, MMA, ארניס, קראטה, טקוואנדו, קונג-פו וקרב-מגע. קבוצה נוספת של אומנויות-לחימה נותנת כלים מעולים להגנה עצמית, אבל הן דורשות זמן רב עד שאפשר להשתמש בהן בצורה טובה. בקבוצה זו נכללות אומנויות-הלחימה הרכות אייקידו וטאי-צ'י וגם הג'ודו.
אין לי רקע בכלל באומנויות-הלחימה. האם אוכל ללמוד אומנות-לחימה?

מעטים הם האנשים שנולדו עם רקע באומנוית-לחימה או שזוכרים את אומנות-הלחימה שהם למדו בגילגול הקודם שלהם. אין צורך ברקע של אומנות-לחימה כדי ללמוד אומנות-לחימה. לעיתים היעדר רקע באומנות-לחימה הוא אפילו ייתרון, במיוחד באומנויות-לחימה הרכות.

קריאה מומלצת: חמישה טיפים לפני האימון הראשון באומנות לחימה
שמעתי ש-MMA זו אומנות-הלחימה הפרקטית ביותר לרחוב. זה נכון?

ה-MMA (קיצור של mixed martial arts) הוא אומנות-לחימה המשלבת אלמנטים פראקטיים ממגוון של אומנויות-לחימה. ב-MMA עובדים חזק על קרבות ותחרויות, וידועה בכך שהיא מתרכזת באלמנטים פרקטיים שמנצחים איתן קרבות, כך שה-MMA ללא ספק מכשירה את התלמידים שלה לנצח בקרבות. קרבות רחוב עשויים להיות שונים מקרבות זירה (לדוגמא מספר התוקפים ושימוש בכלי נשק). ה-MMA מתאים מאוד לחבר'ה צעירים עם גוף חזק שיכול לספוג ולהחלים מהר מפציעות. היא פחות מתאימה למבוגרים, והיא בד"כ לא מתמקדת בעבודה עם כלי-נשק. ככלל, לכל אומנות-לחימה יש את היתרונות והחסרונות שלה ואת ההתאמה האישית לתלמיד ספציפי.
אני מחפשת אומנות-לחימה שתיתן פן רוחני וערך מוסף- לא רק הגנה עצמית.

אומנויות-לחימה רבות (בעיקר אומנויות-הלחימה היפניות המסורתיות) נותנות פן רוחני בנוסף לטכניקות ולהיבטים הפרקטים של הגנה עצמית. פן זה, של פיתוח ותירגול המודעות נעשה בעיקר כדי להשקיט את הפחדים והפאניקה שעלולים להתעורר בשדה הקרב ולפגוע בתיפקודו של הלוחם. בכלל, האומנות-לחימה יפנית מסורתית מדגישה בד"כ את הדרך ופחות את התוצאה (goal oriented מול process oriented). האייקידו לדוגמא מתרכז מאוד בהשגת הרמוניה בחיים ועם היריב. גם הטאי-צ'י מתמקד בעבודה פנימית ובפיתוח עוצמה פנימית. באומנויות-לחימה אלו ניתן למצוא בד"כ מדיטאציה קצרה בתחילת ו\או בסוף השיעור.
איזו אומנות-לחימה הכי מתאימה לנשים?

כל אומנויות-הלחימה פתוחות לנשים, ולראייה ארצנו בורכה במדליות אולימפיות שהתקבלו ע"י נשים בג'ודו. לכל אישה יש אופי, מבנה גוף וטמפרמנט שונה, והנקודה החשובה היא למצוא קבוצת אומנות-לחימה שתרגישי בה בנוח. נקודות שכדאי לבדוק הן- מה היחס הכמותי בין הנשים והגברים בקבוצה? האם הגברים מכבדים את הנשים בקבוצה? האם אופי הטכניקות מתאים לנשים? (לנשים בד"כ שרירי החלק עליון חלשים יחסית לגברים). בהכללה גסה ניתן לומר שהאומנויות-הלחימה הרכות (טאי-צ'י, אייקידו, קונג-פו) מתאימות יותר לנשים, אבל כל קבוצת אומנות-לחימה שונה.
יש לי בעייה\מוגבלות גופנית. האם אוכל ללמוד אומנות-לחימה?

באופן כללי, כל אדם יכול ללמוד כל אומנות-לחימה, בלי קשר למגבלות הגופניות שלו. מה שחשוב זה כוח-הרצון וההתמדה. רוב קבוצות אומנות-הלחימה יישמחו לקבל תלמיד עם כל מגבלה גופנית, ולרוב, תלמידים יוכלו להימנע או לשנות טכניקות שהמגבלה הגופנית אינה מאפשרת להם לעשותה בצורתה הרגילה.

בהתאם לבעייה הגופנית, כדאי לבחור את אומנות-הלחימה. בעלי בעיות-ברכיים ייתקשו בלימודי סיף, ועיוורים מן הסתם ייתקשו בקיודו (אומנות הירי בחץ וקשת היפני). בעלי כאבי-גב ופריצות דיסק צריכים להתחיל לעבוד לאט ובזהירות, וכנ"ל בעלי פלטינות בכתפיים. חשוב מאוד ליידע את המורה על כל בעייה גופנית, וגם כל תלמיד שעובדים איתו (אם זה רלוונטי). לבעלי בעיית כתף, אפשר לדוגמא להזכיר לפני כל תרגיל שמצבעים, שיש מוגבלות בכתף.

במקרה של בעייה גופנית התייעצות עם רופא היא הכרח, לפני שבוחרים אומנות-לחימה. לחצו כאן לקישור על לימודי אומנות-לחימה לבעלי מוגבלויות.
איך בוחרים אומנות-לחימה מתאימה?

זו שאלת המיליון דולר. כדאי לבדוק היטב לפני שבוחרים אומנות-לחימה, כי אם בוחרים בכזו שלא מתאימה, אפשר להתייאש ולא לרצות לחזור בעתיד ללמוד שום אומנות-לחימה. יש אלמנטים נוספים שכדאי לתת עליהם את הדעת בבחירת אומנות-לחימה (בנוסף לסגנון אומנות-הלחימה עצמה) והם המורה לאומנות-לחימה ובית-הספר לאומנות-לחימה (או הקבוצה). זה עולם ומלואו וכדי לקרוא עוד, לחצו כאן לקריאה נוספת אודות בחירת אומנות-לחימה מתאימה.
אין לי כושר בכלל. האם אוכל ללמוד אומנות-לחימה?

היעדר כושר גופני אינו סיבה להימנע מלימודי אומנות-לחימה. מן הסתם, תירגולים הדורשים כושר גופני טוב יכולים להיות יותר קשים בהתחלה, אבל הגוף יתחזק ועם הזמן הקושי ייקטן.
אני אדם דתי ולא מעוניין להשתחוות לתמונה או לאנשים ולא להתאמן עם נשים. האם אוכל ללמוד אומנות-לחימה?

באומנויות-הלחימה הקלאסיות היפאניות מקובל לקוד קידה לפני ובתום התרגיל. כמו כן מקובל לקוד למורה עם תחילת השיעור ובסופו. רוב בתי-הספר לאומנויות-לחימה בארץ מודעים ליחס של אנשים דתיים לקידה, ובד"כ זה לא מהווה בעייה. כנ"ל לגבי אימון עם נשים. במידה ויש מניעה להיות נוכח בשיעור בו נמצאות גם נשים כדאי לחפש קבוצת אומנות-לחימה על טהרת הגברים. יש קבוצות המתאמנות כך, בהפרדה מלאה בין גברים ולנשים.
אני אישה ולא נוח לי להתאמן עם גברים. האם עדיין אוכל ללמוד אומנות-לחימה?

תוכלי למצוא שיעורים של אומנות-לחימה על טהרת הנשים בלבד, אולם מטבע הדברים הן מועטות. כדאי לשקול את עניין האימון המשותף, מכיוון שאם חלילה תותקפי, רוב הסיכויים יהיו שהתוקף יהיה גבר. אם הפעם הראשונה שתצטרכי לתרגל טכניקה עם גבר יהיה בזמן אמת, הסיכויים רבים שתיקפאי ולא תוכלי לבצע טכניקה יעילה. ישנם גם שיעורים פרטיים לנשים באומנויות-לחימה.
אני אישה עסוקה מאוד ולא יכולה להגיע לשיעורים באופן קבוע. יש טעם שאלמד אומנות-לחימה?

אין ספק שיש יחס ישיר בין תירגול הטכניקות באומנות-לחימה לבין הצלחתן בפועל. עדיף שתלמדי באופן לא קבוע מאשר שלא תלמדי בכלל, גם אם ההתקדמות שלך תהיה איטית יותר. ניתן גם למצוא שיעורים פרטיים באומנות-לחימה שיתאימו ללוח-הזמנים העמוס שלך.
אני מאוד ביישן ופוחד להיכנס לקבוצת אומנות-לחימה וותיקה.

אפשר להבין את הפחד שלך מכניסה לקבוצת אומנות-לחימה חדשה, כאשר אין לך רקע. מצד שנ רוב קבוצות אומנות-הלחימה מקבלות בברכה ובסבר פנים יפות תלמידים חדשים ועושים מאמץ שיהיה להם נוח. אפשר לחפש גם קבוצות של אומנות-לחימה המיועדים למתחילים. תמיד אפשר גם לבקש ממי שאחראי על גיוס תלמידים חדשים בקבוצה לארגן מספר שיעורים פרטיים לפני הכניסה לקבוצה.
האם יש סודות באומנויות-לחימה מעבר לטכניקה.

בהחלט, אך לוקח זמן רב להתחיל להבין אותם. בתפישת אומנויות-הלחימה היפניות המסורתיות קיימים מושגים בשם זן שין (zan-shin), מו-שין (Mu-shin) ופודו-שין (fudoshin) המתייחסים למצבי תודעה ועירנות חושית צלולה והיעדר מחשבות. מצבי תודעה אלו אינם יכולים להתפתח כשמתמקדים בפן התחרותי של האומנות-לחימה, ורק לאחר שהצד הטכני של האומנות-לחימה מבוסס דיו. מצבי תודעה עליונים אלה מאפשרים ללוחם להתמקד בצד הטכני של הדברים ולא להיכנע לפחד בעת התקפה.

אלו "סודות-גלויים"- תירגולים במצבי-תודעה אלו נעשים כבר בתחילת הדרך, אבל המשמעות שלהם מתחילה להיות מובנת בד"כ למי שכבר מיומן בצד הטכני ולמד כמה שנים טובות.