אומנויות-הלחימה היפניות המסורתיות שניתן למצוא בארץ הן קראטה, ג'ודו, אייקידו, קנדו, נינג'יטסו וקיו-דו. ישנן שיטות לימוד וסיגנונות רבים, והן עשויות להיות שונות מאוד זו מזו, בהתאם לדגשים של המורה, אולם אומנויות-הלחימה היפניות חולקות מספר מאפיינים משותפים, כגון משמעת בזמני השיעור, תפישה תרבותית יפני, תכללי התנהגות יפניים-מסורתיים, לבוש מסורתי (גי או האקאמה), וחלוקה לדרגות מיומנות.
אומנות-לחימה יפנית מסורתית
אומנויות-הלחימה היפניות התעצבו במשך מאות שנים של לחימה פנימית ביפן, והן נלמדו ותורגלו באופן אקדמי. המעמד המיוחד של הסמוראיים בחברה היפנית הפיאודלית והצורך שלהם בטכניקות לחימה הביאו לשגשוג ולעושר במגוון כה רחב בשיטות אלו. אומנויות-הלחימה היפניות העיקריו המתורגלות בישראל הן הג'ודו, הקראטה, ובמידה מסויימת, גם האייקידו. אומנויות-לחימה אלו מתורגלות בד"כ באופן מסורתי, עם לבוש של גי ובמשמעת יפנית טיפוסית, אם כי האופן הספורטיווי של הג'ודו אינו תואם לחלוטין את המקורות העתיקים שלו כאומנות-לחימה.
באומנויות הלחימה היפניות המסורתיות יש דגש על האטיקט, או "דרך ארץ". לפי תפישה זו, הטכניקה במקום משני ביחס לצורת ההתנהגות הראוייה של התלמיד. לא לשווא, רבות מהשמות של אומנויות הלחימה היפניות מסתיימות במילה "דו" (קראטה-דו, ג'ודו, קיודו, קנדו, אייקידו). משמעות המילה "דו" היא דרך, ובתירגום לא מילולי הכוונה היא דרך חיים. אומנויות הלחימה יפניות, בניגוד ל-MMA ולשיטות לחימה המדגישות את הצד הטכני, מחשיבות את קוד ההתנהגות הראוי, ואוסרות על השימוש בטכניקות אלא למטרות של הגנה על חלשים או למקרה בו אין שום דרך אחרת להימנע מפגיעה גופנית.
בהתאם לגישה זו יש דגש על המשמעת וצורת ההתנהגות בזמן השיעור. השיעור מתחיל ונגמר עם קידה לשומן (Shomen), יש קידה בתחילת וסיום כל טכניקה, אסור להישען על הקיר ולקשקש בזמן השיעור. עוד נקודה היא הדגש על ניקיון הדוג'ו (בית-הספר לאומנות-לחימה)- ניקוי המזרון נעשה לרוב ע"י התלמידים- אם לא בכל שיעור, אז לפחות פעם בשבוע או בזמן אחר. ניקיון זה נעשה למטרה ריטאוליסטית (טיקסית), אפילו אם יש שירותי ניקיון של המקום (מתנס, אולם ספורט וכו')
אומנות-לחימה יפנית מסורתית
אומנויות-הלחימה היפניות מציעות למי שהולך בדרך שלהן יותר מעושר של טכניקות לחימה. הן הופכות את תלמידיהן לבני-אדם טובים יותר. תלמיד אומנות-לחימה בעל חגורה שחורה בשיטה כלשהיא שלא מציע את הכיסא שלו באוטובוס לזקנה או אישה בהריון פיספס במובנים רבים את המשמעות האמיתית של כל מה שהוא למד.
