אומנויות-לחימה ספורטיביות

ישנן לא מעט אומנויות-לחימה הנלמדות כספורט. הידועות שבהם הם סיף, ג'ודו, טקוואנדו, האבקות, MMA ואפילו סגנון מסויים של אייקידו. מה שמייחד את אופי התירגול של אומנויות-לחימה אלו הוא העבודה במסגרת של חוקים והגבלות שונים. לתירגול באומנויות-לחימה ספורטיוויות יש יתרונות וחסרונות. היתרונות הן תירגול במצב הדומה למצב אמת, בכך שיש יריב שמנסה לנצח ולפגוע בך. התמודדות יעילה במצב זה דורשת אימונים ותירגולים רבים ושמירה על גוף חזק ובריא.

מצד שני, יש הטוענים שבאומנויות-הלחימה הספורטיוויות הושמטו במכוון הטכניקות הקטלניות (בכדי לא לגרום לפגיעות בנפש), וכי השימוש בחוקים והגבלות מכוון לאימוץ עמידות ותפישות טקטיות ואסטרטגיות מסויימות שמגבירות את הסיכוי לזכות בתחרות, אולם מהווים חסרון במקרה של עימות במצב אמת. דוגמא לכך עשוייה להיות שימוש בעמידת קרב "פתוחה" שמגבירה את הסיכוי להטלות יעילות וזכייה בנקודות, אך מותירה את האזור ש"מתחת לחגורה" חשוף לפגיעה במקרה של יריב ברחוב שאינו מוגבל בחוקים.

נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון, היא שבאומנויות-לחימה הספורטיוויות נתקלים יותר בפציעות. לפעמים גם המאמנים מכניסים שיקולים זרים מלבד טובת התלמיד ועלולים לדחוף אותו לתחרות בזמן שהוא מחלים, או להחליט על השתתפות או אי-השתתפות בהתאם לטובת הקבוצה או הנבחרת.


אומנויות-לחימה כספורט

 

הסיוף כדוגמא מעניינת לאומנות לחימה שהפכה לספורט.

הסיף הינו דוגמא מעניינת לאומנות-לחימה שהייתה רווחת במשך מאות שנים ובזמנים מסויימים הייתה ה-אומנות-לחימה (בהא הידיעה). הסייפים המומחים היו בעלי יכולות יוצאות מהכלל ויכלו לפגוע בזבוב במעופו. כיום הסייפים הספורטיווים בעלי מיומנויות מדהימות, אך הן תחומות לרוב במערך חוקים נוקשים.

בעבר, אומנות הסיוף הייתה נלמדת לא בצורה סטרלית, אלא ב-

  • במגוון של קרקעות (בוץ, אבנים, מדרון תלול).

  • מול כלי-סיף שונים (חרב קצרה מול חרב ארוכה)

  • השימוש נרחב בחבטות או משיכות בבגד.

  • התנסות בתקיפות תוקפים מרובים, בו-זמנית.

  • תירגולים בפועל של חיתוך או דקירה.

  • אומנות השליפה המהירה של החרב.

כיום, אין "טעם" בלהשקיע זמן אימונים יקר ומשאבי תירגול באלמנטים קרביים של הסיוף אם הדגש הוא על ניצחון בתחרויות סטנדרטיות. כל שעת תירגול במצב אמת (במדרון חולי לדוגמא) בא על חשבון של תירגול על גבי משטח הסיף הסטנדרטי עליו נערכת התחרות. לסיף בעל יכולות קרב מגוונות בעולם ה"אמיתי" אין עדיפות, ואולי אף הוא בנחיתות מול סיף שמקדיש את כל אימוניו לניצחון במערך חוקים והגבלות ברורים.


באומנויות הלחימה הספורטיוויות- הדגש הוא על הניצחון

 

אומנות הסיף מוצגת כדוגמא, אך אותם עקרונו תקפים לכלל אומנויות הלחימה הספורטיווים. יש לתירגול בתחרויות ערך בלתי יסולא בפז מבחינות רבות, אך צריך לזכור את החסרונות שלו.

דוגמא טובה להבדלים בתירגולי אומנות-לחימה בסגנונות שונים ניתן למצוא באייקידו. ברוב סגנונות האייקידו אין תחרויות וקרבות, והן אסורות מסיבות שונות. סגנון מיוחד ולא נפוץ של אייקידו (טומיקי אייקידו) עורך תחרויות באייקידו. זה מעניין לצפות בהבדלים בשני הקליפים למטה בין הסגנונות השונים.


תחרות אייקידו בסגנון טומיקי. סגנון אייקידו זה שונה מאוד מסגנון האייקידו הקלאסי.

 


הדגמת אייקידו בסגנון הקלאסי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *