האומנות-לחימה היפנית הקלאסית הפכה לשם נרדף לאומנות לחימה בכלל. מאות שנים של לחימה ולימוד אקדמי של תורות לחימה הביאו את יפן לחזית אומנויות-הלחימה בסגנונות רבים, בהם הקרטה, ג'ודו, אייקידו, קנדו, נינג'יטסו, יאיידו ועוד. התפיסה התרבותית והאטיקטת היפאני הפכו כמעט לסטנדרט בעולם אומנות-הלחימה.
לתרבות היפנית יש מרכיב חשוב בעולם אומנות-הלחימה
באומנות-הלחימה היפנית לא נדיר למצוא התייחסות רבה לאלמנטים נפשיים ורוחניים, כגון מדיטאציה, תירגולי נשימה ותירגולים מנטאליים. לכאורה, אין דבר איתם וטכניקות קרב פרקטיות, אולם לעמיתו של דבר, הן חשובות לא פחות, ואולי אף יותר מהן. ישנם כמה מושגים יסודיים בצד הרוחני של אומנות-הלחימה היפנית, והם שזורים בכל סיגנון ושיטה יפנית. העיקריים שבין מושגים אלו הם הזן-שין (Zan-shin), פודושין (Fudoshin) ו-מושין (Mushin). מושגים אלו מכוונים להגברת המודעות לסביבה, השקטת המחשבות וכוונת הלוחם לוותר על עצמו "להפוך" במובן מסויים ליריב שלו. באופן כמעט מיסטי זה, הלוחם חש את יריבו, יודע מה הוא מתכנן עוד לפני שיריבו מודע לכך ומנטרל את התקפתו עוד בטרם בוצעה.
אומרים שמחשבתו של לוחם צריכה להיות צלולה, כך שכשהוא עומד עם קשת דרוכה מול חמישה פרשים הדוהרים לקראתו, הוא יוכל לשחרר את החץ מבלי שתרעד לו היד. האלמנטים הנפשיים והתרבותיים מתכתבים עם מורשת הסמוראיים, שדגלו במוטו של "חובה, משמעת ומוות".
המרכיב הרוחני-נפשי חשוב מאוד באומנות-הלחימה היפנית
אי-אפשר לנתק את אומנויות-הלחימה היפניות מההקשר התרבותי של יפן. באומנויות-הלחימה, כמו בתרבות היפנית יש תשומת לב לדיוק ולפרטים הקטנים ביותר, ויש דגש על הצד האסטטי. בתרבות היפנית יש נטייה לבצע משימות באופן ששם דגש על תהליך הביצוע ופחות על התוצאות. לדוגמא, באומנות הקשתות היפנית, קיודו, מקובל להתאמן בירי חיצים אל מטרות שהן חבילות חציר במרחק של מספר מטרים בודדים. התירגול נעשה בצורה הזאת כדי למנוע ניסיון של התלמיד לנסות ולהצליח לפגוע במטרה, ולהתמקד בטכניקה הנכונה של דריכת החץ ושיחרורו. רק בשלב מאוחר התלמיד מתחיל להתאמן על פגיעה במטרה, אולם אז יש לו בסיס טכני יסודי.
אימון מסוג כזה דורש משמעת-עצמית פנימית חזקה, ודרגת מחוייבות גבוהה למורה ולאומנות-הלחימה.
תפישת הזן באומנות-הלחימה היפנית
תירגולי המדיטאציה והאספקטים הרוחניים של אומנות-הלחימה היפנית מבוססים ומושפעים מתורת הזן (Zen) היפנית. כפי שהוזכר, אחד ממידות הלוחם המוערכות ביותר היה היכולת לנקות את הראש (mind) מכל מחשבה, ולתת למרכזי שליטה אחרים, גבוהים יותר, את השליטה. דוגמא לכך מתרבות המערב ניתן למצוא בסרט "מלחמת הכוכבים", כשלוק סקיווקר במהלך קרב נואש מתבקש ע"י אובי וואן-קנובי "לשחרר את הראש, ולהשתמש בכוח".
אומני הלחימה יפאניים הבינו כי במהלך קרב לחיים ולמוות, דפוסי החשיבה הרגילים לא מהירים דיים. פשוט אין מספיק זמן "להגיב" כשחרב מונפת עלייך. אי-אפשר לחשוב מהי הדרך הטובה ביותר להגיב על התקפת החרב, כי זה יהיה מאוחר מדי. ה"גוף" או האינסטינקטים יודעים להגיב בצורה טובה ומהירה יותר, בתנאי שהמחשבה לא מפריעה להם.
גיבור הסרט "מלחמת הכוכבים" מתבקש לשחרר את מחשבתו ולתת ל"כוח" להפעיל אותו
אומנויות הלחימה היפניות המסורתיות מושפעות מאוד מהאסטטיקה היפנית המינימלסטית. ברוב אומנויות הלחימה היפניות אין אלמנטים רעשניים ו"צעצועים" מיותרים. הכל מאוד מוקפד ותכליתי ומושפע מתפישת הזן בתרבות היפנית.
אומנות הלחימה היפנית מושפעת מהאסטטיקה היפנית המינימליסטית
