כיצד בוחרים אומנות-לחימה?
בחירת אומנות-לחימה היא החלטה חשובה וכדאי להקדיש לה מחשבה בטרם בוחרים במקרה באומנות-לחימה מסויימת. לרוב בוחרים באומנות-לחימה באופן מיקרי, בגלל שחבר קרוב מתאמן בה, או שהיא יחסית קרובה לבית, אך ישנם שיקולים רבים בבחירת אומנות-לחימה מתאימה לצרכים שלכם.
באופן כללי, כדאי לדבוק באומנות-לחימה אחת לאורך זמן, ומעברים תכופים בין סוגי אומנויות-לחימה שונות מונע ביסוס טוב של היסודות הנלמדים בה. אם כי כדאי לזכור שיש האומרים שעל איש ההולך בדרך אומנויות-הלחימה, כדאי שיהיה לו בסיס טוב בלפחות שני אומנויות-לחימה נוספות בנוסף לזו העיקרית.
מה אתם מצפים לקבל מאומנות-לחימה? תשובות רווחות הן אפשרות להגן על עצמכם ועל משפחתכם, הגברת הביטחון העצמי, שיפור הכושר הגופני, הכנסת מימד רוחני לחיים ועוד. רוב אומנויות-הלחימה נותנות מענה לנקודות שהוזכרו, כל אחת בדרכה שלה ובדגשים שונים.
דרך אחת לגשת לבחירת אומנות-לחימה מתאימה, היא לדמות את אומנות-לחימה כאל ארגז-כלים שרוכשים. ניתן לרכוש "ארגז-כלים" להגנה עצמית הן דרך אייקידו והן דרך MMA. ארגז-הכלים שמתקבל בכל שיטה שונה זה מזה, ומתאים לתרחישים שונים. אין "ארגז-כלים" אולטימטיווי שמתאים לכל התרחישים. פטיש של חמש-קילו עושה עבודה טובה מסוג אחד, ואיזמל מנתחים עושה עבודה לא פחות טובה, אבל מסוג שונה, והשאלה "מה עדיף?" כמעט לא-רלוונטית, ותלוייה באישיות ובסגנון של בעל ארגז-הכלים.
באנאלוגיה של אומנות-לחימה לארגז-הכלים, כדאי לדעת אילו סוגים של כלי-עבודה רוכשים בכל אומנות-לחימה, מה אופי העבודה עם כלים אלו, לאילו סוג של בעיות כלי-עבודה אלו מציעים פיתרון, ומהם סוגי הפיתרונות. כדאי להתייחס לא רק לארגז הכלים עלצמו, אלא גם לבעלים של ארגז-הכלים (כלומר לתלמיד אומנות-הלחימה)- האם כלים מסויימים מתאימים לסוגי אנשים שונים? מן הסתם שימוש בפטיש חמש-קילו מתאים לאדם חזק ושרירי, ואילו שימוש במברג עדין של תיקון שעונים מתאים לאדם עם יד יציבה וסבלנות רבה. באופן דומה אומנויות-לחימה שונות מתאימות לסוגי אנשים שונים.
באופן גס, אומנויות-הלחימה השונות נחלקות לשניים: אומנויות-הלחימה הקשות (קרטה, טקוואנדו) ואומנויות-הלחימה הרכות (טאי-צ'י, אייקידו). חלוקה נוספת היא החלוקה לאומנויות-לחימה מסורתיות (בעיקר יפניות, סיניות, קוריאנית) ולאומנויות-לחימה מודרניות\מערביות, שניתן לקרוא להן גם שיטות-לחימה (כגון קרב-מגע וקפא"פ).
אין בנמצא "אומנות-לחימה מתאימה". בן-אדם שקט ומופנם עשויי ל"התאים באופן טיבעי" לטאי-צ', אבל מצד שני, יכול להיות שהוא ירצה לצאת מהמסגרת הרגילה שלו, ולשנות את דרך החיים שלו, וללמוד דווקא איגרוף תאילנדי.
ארגז כלים מסויים מאחסן כלים לסוג מסויים של עבודות
ארגז כלים מסוג אחר מסויים מאחסן כלים לסוג אחר של עבודות
כדאי לזכור, שבדימוי של אומנות-לחימה לארגז כלים, אין מושג של "ארגז-כלים אולטמטיווי, שמתאים גם לעבודת שטח כבדות, וגם לעבודה עדינה ומדוייקת, וגם לעבודת-גובה וגם לעבודה מתחת למים. מין "אולר-שוויצרי" שכזה יהיה כל-כך גדול, שאי-אפשר יהיה להשתמש בו.
מה שכן אפשר, זה לרכוש עם הזמן מספר ארגזי כלים. או לרכוש ארגז-כלים (אומנות-לחימה) אחד ובמקביל שניים-שלושה "כלי-עבודה" (טכניקות לחימה) מארגז-כלים אחר. בהקבלה לעולם אומנות-הלחימה, אפשר להתמחות בקראטה, ובמקביל ללמוד כמה טכניקות בסיסיות בג'יו-ג'יטסו, למקרה שיורדים לקרקע. או להתמחות בג'ודו ובמקביל לקחת כמה שיעורים בארניס, להתמודד בצורה יעילה מול התקפות סכין.
ראוי לציין שיש שיטות-לחימה שמציעות את המגוון הזה (קרב-מגע, MMA). יש הטוענים להצלחת החיבור הזה, ומנגד, יש הטוענים כי שילוב של טכניקות משיטות בעלות תפישות מנוגדות מביאות לכך שהתלמיד שולט לא בטכניקה של אומנות-הלחימה הראשונה ולא בזו של אומנות-הלחימה השנייה.
רשימת שאלות שכדאי לשאול בבחירת אומנות-לחימה.
מה מידת הפראקטיות של אומנות-הלחימה שאני מבקש לרחוב?
ההקשר של המושג אומנות-לחימה הוא לרוב עם הגנה עצמית. אומנויות-הלחימה נמצאות על טווח גדול בהקשר של מידת היעילות שלהן למצבים של הגנה עצמית. מקובל להתייחס לאיגרוף הקלאסי, האיגרוף התאילנדי, קרטה, טקוואנדו, קונג-פו, האבקות, נינג'יטסו, ג'יו-גיטסו ברזילאי, MMA, ארניס וקרב-מגע כאל אומנויות-לחימה בעלות התאמה גבוהה להגנה עצמית. אייקידו, ג'ודו וטאי-צ'י נותנות מענה טוב מאוד להגנה עצמית, אבל הן דורשות זמן רב, ולעיתים אספקט זה חבוי בהן. אומנויות-לחימה אחרות כגון יאיידו, קנדו, סיף (ואולי קפוארה) מעניקים לתלמידים יכולת תיזמון, כושר גופני, פיתוח אינסטיקטים של תנועה וזריזות החשובים להגנה עצמית, אך בפועל אינם מתרגלים זאת.
מה התאמת מבנה הגוף, גיל והאישיות שלי לאומנות-הלחימה?
אומנויות-לחימה שונות נוטות להתאים לאנשים שונים בהקשר למאפיינים כגון גיל, מבנה גוף ואישיות. אומנויות-הלחימה האינטנסיוויות\אגרסיוויות כגון קיק-בוקסינג, MMA, ג'יו-גיטסו ברזילאי (תלוי בסגנון הלימוד), האבקות ואיגרוף קלאסי נוטות להתאים יותר לחבר'ה צעירים (עד גיל שלושים- בהכללה גסה מאוד). לא סביר שמבוגר בן 50 ימצא את מקומו בסגנונות אלו- ולו רק בגלל כאבי גב, החלמה איטית יותר מפציעות וגישה בוגרת יותר לחיים. באותו אופן, למי שסובל מבעיות בירכיים לא מומלץ להתאמן בסיף וכו'. יש חשיבות גם להתאמת מבנה הגוף לאומנות-לחימה. טאקוואנדו שמדגיש עבודת רגליים חזקה עשוי להתאים פחות למי שיש רגליים קצרות ולא גמישות, ובחור צנום ורזה ייתקשה להצליח בקיק-בוקסינג. יש להדגיש כי עם רצון חזק אפשר להזיז הרים, וחוסר התאמה התחלתי לא מבטיח כישלון, אולי דווקא יעזור בחיזוק הגוף. התאמת מבנה האישיות לאומנות-הלחימה מפורט בסעיף הבא.
התאמת מבנה האישיות לאומנות-הלחימה.
האם אתם אנשים של תהליכים או של תוצאות? האם חשוב לכם לקבל תוצאות מהירות, או שיש לכם סבלנות? באומנויות-לחימה מסורתיות שמקורן מסין ומיפן יש דגש על הדרך בה מבצעים את הטכניקה. לפעמים נידמה שהטכניקה אינה יותר מאשר כלי מתודי (לימודי) להדגים או להטמיע עיקרון מרכזי, והשאלה, האם הטכניקה יעילה במצב אמת לא רלוונטית. אם אתם אנשים שלא מעוניינים להגיע לשלמות טכנית או שמשתעממים בקלות, אומנויות-לחימה אלו אינם בשבילכם. כדאי להדגיש כי סגנונות שונים, ולא כל שכן בתי-ספר ומורים שונים שמים דגשים שונים בתכלית על מגוון תחומים, כך שיכול להיות שמורה א' ילמד טאי-צ'י (שהיא אומנות-לחימה סינית רכה) ילמד יישומים קרביים של השיטה, ואילו מורה ב' מסגנון של ג'יו-גיטסו ברזילאי ידגיש את הצדדים הטאקטיים-והומאניים של השיטה.
מעברים תכופים בין שיטות
מה התיכנון שלכם? כמו שקונפוציוס בפתגם סיני אומר, אם אתם מתכננים שנה קדימה- זירעו אורז. אם אתם מתכננים 10 שנים קדימה- זירעו עצים.
איך סגנון החיים שלי מתכתב עם אומנות-הלחימה?
איך אתם מסתדרים עם משמעת, טיקסיות ודרגות?
אומנויות הלחימה המסורתיות היפניות (כגון קרטה, ג'ודו, אייקידו, קנדו, יאיידו) שמות דגש רב על טיקסיות וצורת שיעור מובנית, זאת בניגוד לשיטות-הלחימה (קרב-מגע, קפא"פ), או איגרוף תאילנדי. אם יש לכם רתיעה או משיכה מטקסיות שכזו, כדאי שתבחרו אומנות-לחימה מתאימה.
האם אתם טיפוסים תחרותיים?
אומנויות-הלחימה נחלקות ביחס לקרבות ותחרויות. אם אתם טיפוסים תחרותיים, הג'ודו הספורטיווי, איגרוף קלאסי, איגרוף תאילנדי, האבקות, סיף, קנדו וקרטה עשויים להתאים לכם מאוד. מצד שני, אם אינכם מתעניינים בקרבות ובתחרויות אתם עשויים למצוא עניין באייקידו, טאי-צ'י וקונג-פו. כדאי לזכור שגם במסגרת של אותה אומנות-לחימה ניתן לעיתים למצוא חלוקה לסגנונות ספורטיביים לעומת סגנונות מסורתיים. הבדלים אלו עשויים לשנות דגשים של צורת הלחימה (ניקוד מול אפקטיוויות).
האם נוח לי להיות במגע קרוב עם אנשים או שאני מעדיף להתרחק ממגע?
אומנויות הלחימה נחלקות ביחס שלהן לטווח עם היריב. באומנויות הלחימה שעובדות עם נשקים (קיודו, קנדו, סיף) המרחקים בין בני-הזוג הם הגדולים ביותר. באומנויות-הלחימה שמתרכזות בעיקר בבעיטות (קראטה וטקוואנדו) טווח העבודה גם גדול. באייקידו, איגרוף, טאי-צ'י וקונג-פו המרחקים קצרים יותר, ובגו'דו, MMA, האבקות וגי'ו-ג'יטסו ברזילאי אין שום "מרחק ביטחון" בין בני-הזוג, והמרחב האישי מטשטש לחלוטין. אם אתם סולדים מהרעיון שזיעת בן-הזוג לאימון יטפטף עליכם, כדאי שתבחרו באומנויות-הלחימה עם טווח עבודה רחוק יותר.
האם אני מחפש ללמוד טכניקות או ללכת ב"דרך".
אומנויות-הלחימה נחלקות באופן גס למסורתיות (בעיקר יפניות, סיניות, קוריאנית) ולאומנויות-לחימה מודרניות\מערביות, שניתן לקרוא להן גם שיטות-לחימה (כגון קרב-מגע וקפא"פ). את אומנויות-הלחימה המסורתיות ניתן לאפיין כבעלות מושג של "דרך" (ביפנית- דו). מושג ה"דרך" חמקמק, אבל הוא מצביע על כך שהאומנות-לחימה שמה דגש על ערכים מסויימים והיא יותר מאשר אוסף של טכניקות להגנה עצמית. בד"כ ה"דרך" מלווה ברעיון רוחני (לדוגמא ההימנעות מפגיעה בבן-זוג באייקידו, או האנרגיה בטאי-צ'י).
האם אתם נרתעים מקצת דם ו"פנס בעין", או שחושבים שזה דווקא מגביר את הפאסון הגברי שלכם?
יש אומנויות-לחימה המוגדרות כפול-קונטאקט (full contact), והקרבות בהן משאירות "סימנים" על התלמידים (פנס בעין, סימנים כחולים על הגוף וכד'). אם מראה של דם עושה לכם חולשה, או אם כמנכ"ל של חברה גדולה, אינכם יכולים להרשות לעצמכם להופיע לפגישה עם משקיעים מחו"ל עם פנס בעין, כדאי לבחור באומנות-לחימה מתאימה.
האם אתם רוצים ל"השמיד" את היריב שלכם או לסיים את הקונפליקט בדרכי שלום?
אומנויות-לחימה שונות, סגנונות שונים ומורים שונים שמים דגשים שונים על היחס ליריב. במצב של עימות אמיתי, לפחות בתיאוריה, תלמידי אייקידו ובטאי-צ'י ינסו לסיים את הקונפליקט בצורה הרמונית, כנראה בצורה שונה מזו שיבחר תלמיד של MMA או קיק-בוקסינג. לשאלה "מהי הצורה הנכונה לגשת למצב" אין תשובה אחת נכונה, וכמובן שהכל תלוי-סיטואציה, אבל בגדול אומנויות-לחימה ושיטות לחימה שונות נוטות לשים דגש שונה על איך ניגשים למצבי-קונפליקט מעשיים.
האם אתם מתעניינים בחווית תרבות ותקופה שהיא שונה משלנו?
אם אתם חובבי מבוכים ודרקונים, אוהבים לדמיין שאתם חיים ביפן הפיאודלית, אז איאיידו וקנדו הן אומנויות קלאסיות בשבילכם. אם מצד שני, אתם מעדיפים לדמיין את עצמכם כזורו, או אחד משלושת המוסקיטרים, נראה שסיף עשויי להיות אומנות-לחימה כלבבכם.
לנשים- האם חשוב לכן להתאמן בקבוצות שיש בהן עוד נשים?
רוב תלמידי אומנויות-הלחימה הם גברים, אבל יש אומנויות-לחימה בהן הקבוצות הן על (כמעט) על טהרת הגברים. תמיד אפשר למצוא מתאגרפת מעולה, אבל לרוב, באיגרוף, איגרוף תאילנדי, ג'יו-ג'יטסו ברזילאי והאבקות לא תתקלו בנשים רבות. לעומתם, יש אומנויות-לחימה (בעיקר הרכות) בהן היחס של נשים לגברים גבוה יותר, לדוגמא אייקידו וטאי-צי. כדאי לזכור שיש קבוצות כמעט בכל אומנויות-הלחימה שמועברות ומיועדות לנשים בלבד.
האם חשוב לי לפתח את השרירים ואת הגוף במסגרת לימודי אומנות-הלחימה?
יש אומנויות-לחימה שדורשות כוח גופני רב, וחלק לא מבוטל מהשיעורים מוקדש לנקודה זו. בין אומנויות-לחימה אלו ניתן למצוא את האיגרוף הקלאסי, איגרוף תאילנדי, האבקות וג'ודו. לעומתם, ישנן אומנויות-לחימה בהן הדגש הוא על עוצמה פנימית, כגון קונג-פו, אייקידו וטאי-צ'י.
נראה שההבדלים בסיגנונות שונים של לימודי אומנות-לחימה יכולים להתמצות בשני קליפים מהסרט "קראטה-קיד". בסרט מוצגים סגנון הלימוד של מר מיאגי, הדוגל בלימוד אומנות-לחימה בסגנון יפני-קלאסי, ואילו סנסיי ג'ון קרייס הדוגל בסגנון פראקטי של "קילרים". אין סגנון "נכון" או מוטעה, אלא התאמה למבנה אישיות, גיל, ותפישת חיים.
סנסיי ג'ון קרייס מדוג'ו קוברה קאי
אדון מיאגי מלמד אומנות-לחימה בסגנון ייחודי
בחירת אומנות-לחימה היא משימה לא קלה
